קצת עליי

סיפור על אנשים ואוכל.

בזמן שכל חבריי תכננו את הטיול למזרח או לדרום אמריקה, לי היה ברור שאני נוסע לאיטליה. לאט לאט התחלתי לבנות לי מאגר של מקומות שאני רוצה להגיע אליהם ובעיקר אנשים שאני אשמח ללמוד מהם כמה שיותר.  כמובן שהתכניות שלי כמו של כולם השתנו בשל הקורונה ונאלצתי לחכות מעט עם המסע שלי. אבל לכל דבר יש סיבה. בזמן הזה למדתי המון על הבישול האיטלקי ועל עולם הפיצה בפרט. הקמתי קייטרינג שמציע פיצות לאירועים, וגם פיצרייה קטנה שפעלה בשכונה שלי ובה מכרתי פיצות להרבה אנשים. את הזמן הזה ניצלתי גם ללימודי השפה האיטלקית. אני הבטחתי לעצמי שאני רוצה ללמוד מהמקור, מאנשי הפיצה האמיתיים ולא בקורס תיירותי. בדרום איטליה לא מדברים אנגלית ומכשול השפה הוא בעיה שהיה צריך לפטור. במרץ 2022 , סוף סוף הגיע הרגע שלו חיכיתי. ארזתי תיק גב עם קצת בגדים ואת המחברות שכתבתי לעצמי לאורך השנים כשדמיינתי את המסע. הזמנתי כרטיס טיסה בכיוון אחד לנאפולי ויצאתי לדרך. נחתי לבד, מצויד באיטלקית בינונית בעיר שאני לא מכיר והתחלתי את ההרפתקה שהולכת להשפיע על חיי כמו שלא דמיינתי מעולם. את החודש הראשון הקדשתי לסיבוב בכל האזורים שמעניינים אותי באיטליה(או לפחות מה שהספקתי). הייתי בקמפניה מולדת הפיצה, המשכתי לעבודה ביקב בטוסקנה, משם לקורס פסטות טריות בבולוניה, לאחר מכן ירדתי דרומה לחבל פוליה, שם למדתי על שמן הזית והיינות המקומיים ולבסוף חזרתי לרחובות  נאפולי כדי להגשים את המטרה שלשמה הגעתי - למצוא עבודה בפיצרייה. עברתי דלת דלת בכל פיצריה שמצאתי, עד שמצאתי אדם שהיה מוכן לעזור לי. כולם היו נחמדים, רק צריך להבין שמדובר במוסדות משפחתיים שעובדים עשרות שנים וקשה מאוד לזרים להתקבל לעבודה. אותו בחור הפנה אותי לאקדמיה שמכשירה פיציוליים צעירים באיטליה וספציפית לאדם שהוא מכיר אישית - מאסטרו וינצ'נזו פוטייה. למאסטרו פוטייה יש פיצרייה בקלבריה, קצה המגף האיטלקי. שוחחתי איתו בפלאפון וקבענו שאגיע אליו לתקופה לא מוגדרת ללימודים ועבודה בפיצרייה שלו. שכרתי דירה שנמצאת בדיוק מעל הפיצרייה ויום יום הגעתי בכל בוקר כדי ללמוד מהמאסטרו.התחלנו את העבודה ב10 בבוקר. התחלנו כל יום בהכנת בצקים לסרוויס ובמקביל אני הכנתי סוגי בצק שונים בכל יום כדי ללמוד ולהבין את ההבדלים ושוני בכל סוג וטכניקת בצק. בצהריים עברנו להכנות לסרוויס. חיתוך מוצרלה, הכנת הרוטב, טיפול נכון בתוספות והשלמות אם צריך.  בין 15:00 ל18:00 היה לי הפסקה וזמן פנוי. הייתי הולך קצת לים שנמצא שתי דקות הליכה מהפיצרייה ואז יושב לאפריטיבו עם החברים מהעבודה. וכך היה יום יום במשך חודשיים כמעט. בזמן הזה למדתי כל כך הרבה, כמו שלא דמיינתי. אין תחליף לעבודה ולמידה אמיתית בפיצרייה איטלקית אמיתית. אני שומר על קשר טוב עם כל החברים ועם המאסטרו ופוגש אותם לפעמים שאני נוסע לאיטליה. מאז שחזרתי התחלתי לארח אצלי סדנאות אפיית פיצה נאפוליטנית בטאבון, בהשראת הידע והנסיון שצברתי באיטליה. במקביל, אני נותן לייעוץ לאנשים פרטיים ולעסקים בתחום הפיצה והמטבח האיטלקי.