נאפולי זו עיר של רחובות. לטוב ולרע. לא תמצאו שם מסעדות מפונפנות כמו בפירנצה, או טרטוריות כמו בבולוניה. כל מרקם החיים מתנהל ברחוב הסואן, החל מהכביסה שתלויה בין הבניינים ועד לאוכל. בהתאם לזאת, אוכל רחוב הפך לחוויה בלתי נפרדת מהביקור בעיר. הנה חמישה דברים שחייבים לנסות.
ארנצ'יני - מה כבר לא נאמר על כדורי האושר הנפלאים האלה. דרום איטליה מאופיין במטבח עני לאורך הרבה שנים, וכחלק מכך הטיגון הוא מרכיב מפתח בבישול המקומי. את הארנצ'יני מכינים מאורז דביק שעשיר בעמילן, וכך אפשר לעצב אותו לצורת כדור. בנאפולי ישנם שני מליות לארנצ'יני: מוצרלה או ראגו בשר. שניהם באמת נפלאים. אל תופתעו אם תמצאו כאן ארנצ'יני בצורת חרוט, כי זו היא הצורה השניה שמקובלת למאכל הזה. עלות ארנצ'יני ברחוב נעה בין יורו לשני יורו. תלוי במילוי. הם גדולים מאוד, כמו כדור טניס, וזה לגמרי סוגר פינה אם אתם קצת רעבים .
ספוליאטלה-
זה אמנם מאפה מאוד מורכב להכנה, אך תוכלו למצוא אותו בכל ויטרינה שפונה לרחוב. הספוליאטלה עשוי מבצק עלים דק מאוד ועשוי עשרות שכבות. מרדדים את הבצק דק מאוד, ומורחים עליו חמאה. מגלגלים אותו לגליל ארוך, ופורסים לפרוסות. כך שמתקבל עיגול מלא שכבות. דוחפים בעדינות את מרכז העיגול כלפי חוץ ונוצר מעין כיס, שבו נכנס המילוי.
המילוי המסורתי עשוי מריקוטה שבושלה יחד עם סולת וקליפות תפוזים, ויש לו מרקם כמו של בצק עוגיות. עוד תוכלו למצוא מילוי שוקולד או פיסטוק. בכל מקרה, בין אם ברחוב או בבית קפה, את הביס הקראנצ'י שמחכה לכם אתם לא רוצים לפספס. ישנה גרסה נוספת לספוליאטלה, שנראת "נובולה" או ענן. גם כאן המילוי הוא ריקוטה והדרים, אך הבצק שונה לגמרי, והוא כמו עוגה יבשה שעוטפת את המילוי. סביר להניח שתבואו למאפייה ותבקשו ספוליאטלה ישאלו אתכם איזה סוג, אני ממליץ לקחת את שניהם. המחיר לאחד הוא סביב היורו וחצי, תלוי במילוי ובתוספות.
פיצה פורטופוליו -
פירוש המילה הוא "ארנק", וזה כמובן נובע מהצורה שבא מקפלים את הפיצה (תכלס, זה קרפ). זה אחד המאכלים הכי נפוצים בנאפולי, וכנראה שלפני שתאכלו בעצמם כזה תראו הרבה אנשים אוכלים את הפיצה הזו ברחוב.
ברחוב המרכזי via dei tribunali ישנן המון פיצריות, אך גם המון פיצריות רחוב. מדובר בחללים קטנים, עם טאבון בלבד וללא מקום לשבת, והם פונים אל הרחוב. למי שרוצה לאכול פיצה ואין לו זמן לחכות בתור או לשבת לאכול, זה פתרון מעולה. הפיצה הזו קטנה יותר ושוקלת פחות מפיצה רגילה, כך גם לגבי כמות הגבינה והרוטב. כשתזמינו יקפלו לכם אותה לחצי ואז שוב לחצי ובעצם אוכלים אותה כמו קרפ. מחירה הוא בערך 3 אירו, תלוי במקום.
בבה א רום- בכל מאפייה זה כנראה המאפה הראשון שתופס את העין. מדובר במעין מאפינס ענק, שספוג ברום ולעיתים יש מעליו תוספות.
זה כמו לאכול עוגת ספוג ספוגה ברום. זה לא הפיס אוף קייק של כל אחד, וזה מאכל שאתה או אוהב מאוד או שממש לא. אני ממליץ לגוון במאפים עם הקפה של הבוקר, ולזגזג בין הספוליאטלה לבבה. זה עוגה יחסית גדולה, ובמשך חודש בנאפולי זה הספיק לי לאורחת בוקר לצד הקפוצ'ינו והחזיק אותי עד לאורחת הצהריים.
קפה ובבה יעלו סביב 3-4 אירו ובהחלט שווים את זה.
פיצה fritta - קחו את כל מה שאתם אוהבים בפיצה. בצק, רוטב, מוצרלה מותכת. עכשיו תדמיינו את כל זה מטוגן בשמן עמוק מקופל בצורת קלצונה. היופי הוא שאתם לא צריכים לדמיין, אלא רק לטוס לנאפולי. אני חוזר למטבח העני ולטיגון. ברוב הימים זול יותר לטגן את הפיצה בשמן מאשר להדליק תנור עצים ענקי, ולכן התפתחה לאורך השנים תרבות של פיצה מטוגנת שנמכרת ברחוב. כמעט בכל מקום שמוכר פורטופוליו תמצאו גם פיצה פריטה, ותוכלו לקבל אותה בשני מילויים שונים: הראשון הוא מרגריטה קלאסית עם עגבניות, מוצרלה ובזיליקום, והשני עם ריקוטה, מוצרלה, נקניק ובזיליקום. זהירות בביס הראשון, זה כמו לאכול לבה רותחת. המחיר נע סביב ה3 אירו, ובהחלט מספיק כארוחת צהריים.
Comments