בסוף חודש אוקטובר מצאנו סוף סוף זמן לחופשה זוגית. חיפשנו יעד סתווי שעוד לא ביקרנו בו. מצאנו טיסות נוחות לברגמו והחלטנו לא להחליט לאן נמשיך משם. הזמנו רק את הרכב מראש, ואפילו את הלילה הראשון לא ידענו הכין נעביר. בסוף התברר, שזו הייתה החופשה הכי טובה שהייתה לנו יחד, קסם שאי אפשר להסביר.
רקע מקדים:
החלטנו לנסוע זוג, בני 24, לחופשה זוגית באיטליה, בחודש אוקטובר 2021. הזמנו את הטיסות חודשיים מראש, עם חברת ריינאייר.
הלוך וחזור דרך שדה התעופה בברגמו. שילמנו 400 שקלים לאדם בתוספת של טרולי שעלה איתנו למטוס.
מאז כבר נפתח קו טיסות חדש לטורינו, בירת פיימונטה ושווה לחפש טיסות גם לשם. אבל גם אם לא, חלק מהכיף באיטליה זה גם לנסוע קצת ברכב, ולהנות מהנוף .
שיא העונה:
בשונה מהרבה יעדים אחרים, פיימונטה היא יעד סתווי מושלם. מזג אוויר קריר מעט אבל נעים, הכל נצבע בצבעי שלכת משגעים, הגפנים מחזיקות את הענבים האחרונים וכמובן גולת הכותרת - עונת הכמהין הלבנות. האזור יפה בכל ימות השנה, אבל אני ממליץ מאוד להגיע לשם החל מסוף ספטמבר ועד סוף נובמבר בשביל להנות מהחוויה השלמה.
לסגור מראש או לאלתר תוך כדי?
זו כמובן שאלה שתלויה באופי שלכם. אנחנו לפעמים סוגרים מראש, והפעם החלטנו לא לסגור כלום, ולהגיע למקומות עצמם ולהחליט תוך כדי.
יש בכך הרבה יתרונות: אתה יכול לראות בעצמך את המלון והחדר, אתה לא מוגבל בלוח זמנים, ואם אתה אוהב אזור מסוים תוכל להשאר בו מבלי האילוץ של לעבור רק כי הזמנת למקום אחר.
עם זאת, כן מצאנו את עצמנו מחפשים הרבה, או נתקלים בהרבה מלונות שאין בהם זמינות, וזה עשוי להיות מתסכל. נוסיף על כך שמדובר שיא עונת התיירות באזור ויש סיכוי לתפוסה מלאה בהרבה מקומות.
בכל מקרה, אם סוגרים מראש אני ממליץ רק על ידיי המלצה מאדם שהיה שם, כי המלון עצמו הוא חלק גדול מהחוויה באזור.
יוצאים לדרך:
נחתנו בשעות הערב בברגמו ומיד יצאנו בנסיעה של כ 3 שעות לעבר העיר הקטנה אלבה.
קראנו על אזור מסוים בפיימונטה שנקרא "לנגה" והעיר אלבה היא מרכזו.
הלנגה הוא אזור שופע גבעות, שמכוסות באין סוף גפנים. חלק מהיינות הגדולים ביותר בעולם מגיעים מהאזור הזה, וזה כמו גן עדן לחובבי יין. למי שלא שותה יין, החוויה כאן לא תהיה שלמה וזה חלק בלתי נפרד מהטיול.
יחד עם היין, בעונה הזו אפשר למצוא ביערות האלונים ואגוזי הלוז פטריות כמהין לבנות, שנחשבות לטובות ולנדירות ביותר בעולם. אז שמנו וויז למרכז אלבה והתחלנו בנסיעה.
לינה באלבה: היום הראשון היה קצר ממילא וכולו הוקדש לטיסות ונסיעה. הגענו סביב השעה 21:00 למלון באלבה שנקרא Hotel Langhe.
המקום עצמו מעוצב יפהפה. נראה כמו בית גדול מאוד, ואני משער שיש בו סך הכל משהו כמו כ10-15 חדרים.
קיבלו אותנו בשעה מאוחרת בקבלה, וגם עזרו לנו לקבוע מסעדה לערב, וייקב למחרת בבוקר. השירות היה מקצועי ואדיב והרגיע אותנו אחרי הנסיעה הארוכה.
החדר עצמו לא גדול אבל מעוצב בטוב טעם ובהחלט שווה.
ארוחת הבוקר הייתה איטלקית טיפוסית, עם מבחר לחמים, מאפים, נקניקים וגבינות. יחד עם הנוף שמשקיף למדשאה של המלון קיבלנו חוויה נפלאה. במקום אפשר לקבל בחינם אופניים כדי להסתובב בעיר, מרחק חמש דקות רכיבה למרכז.
שילמנו 90 אירו ללילה לזוג, וקיבלנו תמורה מלאה למחיר. בהחלט מומלץ!
אתר המלון - https://www.hotellanghe.it/
יום 1- מכירים את האזור.
כפי שציינתי, יש במלון אופניים לשימוש, בחינם.
יצאנו בסביבות 10 בבוקר אל מרכז העיר אלבה. מזג האוויר קריר מעט בצל, אבל יש שמש נעימה בשמיים.
בנסיעה של כמה דקות הגענו לכיכר גדולה, קשרנו את האופניים והמשכנו ברגל.
המרכז של אלבה די קטן, ומורכב מרחוב אחד עיקרי ועוד כמה קטנים יותר שיוצאים ממנו.
ברוב חודשי השנה העיר די מנומנמת, אבל בזמן עונת הכמהין הלבנות היא מתעוררת לחיים. תחשבו על זה כך: זה הפטרייה הטובה בעולם, מרוכזת באזור אחד בלבד, לחודשיים בשנה. כל אנשי האוכל, מסעדנים, שפים וגם הרבה תיירים מגיעים לפסטיבל שנערך באלבה, בירת הכמהין הלבנות העולמית.
כבר ברחובות מתחילים לחוש בריח הכמהין. למי שלא רגיל, בהתחלה זה עשוי להריח מוזר, ריח שקשה להסביר. ככל שמתקרבים, הריח מתחזק ומתחזק עד שזה בלתי אפשרי להתעלם ממנו.
ברחוב המרכזי אפשר למצוא בעיקר חנויות בגדים של מעצבים (לא זול בכלל), מאפיות, הרבה בתי קפה ומסעדות וגם מעדניות שמוציאות את העיניים.
לעיר עצמה הייתי מקדיש בין שעתיים לשלוש שעות להסתובבות בנחת. קפה, שוטטות בסמטאות וארוחת צהריים טובה. אבל אם הגעתם בעונה הנכונה, בחודשים אוקטובר ונובמבר, החוויה משתנה.
FIERA INTERNAZIONALE DEL TARTUFO BIANCO D'ALBA
או בעברית- פסטיבל הכמהין הלבנות באלבה.
בין אם זה מעניין אתכם ובין אם לא, אתם חייבים להכנס.
היריד עצמו נערך בימי שבת וראשון בלבד, ושווה לבדוק את התאריכים המדויקים באתר היריד ולהזמין מראש. כרטיס כניסה עולה סביב ה5 אירו למבוגר, ו3 אירו לילד. יש אפשרויות גם לכרטיסים משודרגים שכוללים כוסות וטעימת יין, סדנאות, שיעורים וטעימות כמהין. תבחרו לכם את האופציה שמתאימה לכם.
מתחם היריד עצמו לא גדול, אבל בהחלט יפה. במרכז הרחבה נמצאים כל הדוכנים של ציידי הכמהין, הסוחרים ושאר המוצרים שעושים מהפטריות כמו מחית, שמן, גבינות ועוד.
מסביב, בהיקף של הרחבה, פרוסים דוכני היין, המעדניות והאוכל. בלב כל העניינים ניצב דוכן מוגבה, ובו עומדים שופטים מוסמכים שתפקידם לדרג את איכות הפטריות לפי הריח, המשקל והצורה שלהן.
אפשר להעביר ביריד בין חצי שעה לשעתיים, תלוי במצב הרוח. אנחנו לקחנו כרטיס עם שתי כוסות יין לבחירה, וזה משדרג מאוד את האווירה. למידע נוסף אני ממליץ להסתכל באתר היריד :
הגיע הזמן לארוחת צהריים. באיטליה כמו באיטליה, נעים בין אוכל לאוכל, ליין ואז לאוכל.
יש מגוון מסעדות במרכז אלבה. באזור מאוד גאים במטבח המקומי, ולכן רוב התפריטים במסעדות נראים כמעט אותו דבר.
הפסטה המקומית נקראת טיירין והיא פסטת ביצים טרייה בעלת אטריות דקות מאוד, אפילו יותר מספגטי. אם זה בתקציב שלכם, המנה הטובה ביותר לנסות כמהין לבנות היא טיירין עם חמאה וכמהין. וזהו. זו מנה עם טעמים מאוד עדינים, ולנו כישראלים זה עשוי להיות מעט חסר טעם.
עוד פסטה מהאזור היא כמובן האניילוטי, שמאוד דומה לרביולי. בהחלט מומלץ לנסות.
אנחנו אכלנו במסעדה שנקראת Tratoria Aldente. נהנו והיה נחמד מאוד, אבל אני לא בטוח שהיא טובה מהשאר סביבה, פשוט שם מצאנו מקום לאכול. גוגל מאפס מאוד אמין בדירוג המסעדות באיטליה לדעתי, ואני ממליץ להעזר בו.
טיפ מנצח- אם אתם בשיא העונה עשוי להיות קשה עד בלתי אפשרי להגיע למסעדה ללא הזמנה מראש, אנחנו למדנו את זה לעיתים על בשרנו( או קיבתנו).
נכנסים לאוטו-
בסביבות השעה 14:30 יצאנו מאלבה לכיוון הכפר הקטן ברולו, שם הוזמן לנו סיור יין וטעימות.
כבר תוך דקות בודדות, יוצאים מהנוף העירוני ומגיעים לאזור שכאילו נלקח מסרט. גבעות על גבי גבעות ירוקות, שמכוסות כולן בכרמים שופעים בענבים. בראש כל גבעה ניצב בית חווה גדול או יקב בנוי אבן מקומית. ובנוף לכל אלה, כפרים קטנים מקשטים את הנוף. לפעמים עשרות בתים, בחלקם קצת יותר ובמרכז כל כפר ניצבת טירה או כנסייה שבולטת מעל כולם. פשוט תמונה מהאגדות.
רק הנסיעה בין הכפרים והגפנים היא חוויה בפני עצמה, וחשוב גם לזכור להתרכז בנהיגה!
רוב הכבישים הם עם נתיב אחד, אבל התנועה זורמת לרוב. אם אתם חובבי הגה, אפשר לפנק את עצמכם בהשכרה ברכב נחמד, שתוכלו להנות איתו בכבישים שכן הנסיעה כאן היא חלק בלתי נפרד מהטיול .
"ברגע שעוזבים את העיר, לעבר הגבעות הירוקות, עוטפת אותך תחושה של רוגע, והזמן כאילו מאט את עצמו. אין לאן למהר, או דברים להספיק, רק להיות נוכח במקום עצמו"
15:00הגעה לכפר ברולו.
למי שחובב יין, רק משמע השם מעורר צמרמורת. מדובר באחד מאזורי היין הטובים ביותר בעולם, שמספק מידי שנה חלק מהיינות הגדולים ביותר באיטליה ובעולם.
הכפר עצמו שוכן בעמק קטן בין הגבעות, וחלקות היין מקיפות אותו מסביב. בסך הכל יש שבעה אזורים שמקיפים את הכפר ורק הענבים שגדלים בהם יכולים לשמש להפקת יין ברולו.
בפיימונטה מספר יינות נוספים, כמו הברברה, הברברסקו והדולצ'טו ורוב הייקבים מייצרים מגוון של סוגים.
את הכפר אפשר ללכת בחמש דקות, ויש בו כיכר אחד מרכזית ולא גדולה, וסביבה מספר מסעדות, מעדנייה/מאפייה שווה, חנויות יין והיקב המפורסם borgogno.
בהמשך הרחוב נמצאת טירת העיר המרשימה ומוזיאון יין חמוד ששווה ביקור.
ביקור ביקב marchesi di barolo.
ביקשנו מהמלון שיקבעו לנו ביקור ביקב, ומסתבר שהוא אחד הותיקים והמפורסמים ביותר באזור.
לנו היה מזל, אני ממליץ מאוד לקבוע ביקורים ביקבים מראש, שכן יש ביקוש רב בעונה הזו.
מצאנו חניה ברחוב ונכנסו לרחבת הייקב.
משמאל נמצאת חנות הייקב, שם קיבלו אותנו, וגם היה לנו קצת זמן להתרשם ממגוון היינות ומהמקום .
יש שני סוגי סיורים, באנגלית ובאיטלקית. תבהירו מראש שאתם דוברי אנגלית כדי למנוע אי נעימות .
לאחר כמה דקות קיבל אותנו מדריך נחמד בן המקום, וירדנו אל מרתפי היקב. כפי שהזכרתי מדובר ביקב גדול וותיק באזור, והמרתף שלו מרשים ביותר. חביות ענקיות שוכבות במספר חדרים, ובין לבין המדריך מסביר על יייחודיות היין, על זני הענבים ומערבב בצורה יפה את ההיסטוריה הפרטית של היקב הזה. גם אם אתם אנשי יין וגם אם לא , אי אפשר שלא להתרשם.
בביקור רואים את השילוב בין הישן לחדש, בין המסורת לקדמה.
הסיור עצמו ערך כחצי שעה בערך, אבל הוא תלוי גם כמה שאלות תשאלו.
לאחר הסיור עולים לחדר האירוח של היקב ומתחילים בטעימות.
בדרך כלל יציעו לכם מספר אופציות, בכל ייקב בעלות קצת שונה.
אנחנו שילמנו 35 אירו לאדם, לטעימה של שלושה סוגי יינות . לצד היין הוגשו לנו מקלות גריסיני ומעט גבינה. הגריסיני היו כל כך טובים שאי אפשר להפסיק לנשנש.
בטעימות קיבלנו שלושה יינות, כולם ברולו מבצירים שונים 2017,2015,2013. כאשר טועמים את אותו היין רק משנים שונות זה מעניין מאוד ואפשר בהחלט להבחין בהבדלים. אנחנו אהבנו הכי את בציר 2015, שאכן נחשבה לשנת בציר מוצלחת. לאחר מנוחה קלה יצאנו משם שמחים ומרוצים, בדרך למשימה הבאה שלנו : למצוא מלון !
בגלל שמדובר באזור כפרי, ולא מרכזי ערים, שוטטנו עם הרכב עד שהגענו למקום קסום. במרחק 20 דקות מברולו, באזור שנקרא doglliani, הגענו בהמלצת גוגל ל Casapecchenino. פנינו שמאלה בכביש המפותל, ולאחר 200 מטרים של דרך עפר נגלה לפנינו בית אבן עצום מימדים, בראש גבעה שצופה אל הכרמים של דוליאני.
דפקנו בדלת, וקיבלו את פנינו בשמחה. למזלנו נשאר חדר אחד פנוי, ואוי איזה חדר זה היה. חדר גדול ומרווח מאוד עם שילוב של עץ ואבן, ומיטה גדולה ונוחה.
גם חדר השירותים ומקלחת היו מרווחים ויפים, ואף והיה חדר קטן נוסף עם מיטה, ובו חלון שצופה אל הזריחה.
זה ללא ספק אחד החדרים הכי יפים שישנתי בהם.
לאחר התמקמות קצרה ירדנו חזרה לחצר של המלון, ושם הגישו לנו יין.
למעשה מדובר בייקב, שהסב את הבית הענקי לבית אירוח. התופעה הזו נפוצה באיטליה, ויש המון בתי משק וחווה שפתחו אפשרות אירוח. זה נקרא agriturismo, וזה סוג הלינה הכי מומלץ באזור!
אם לא הבנתם עד עכשיו,היין הוא המוטיב המרכזי באזור. עדיין מסוחררים מהטעימות בייקב, התיישבנו מול נוף מטורף לשתות את היין שהם מייצרים, הפעם מסוג דולצ'טו, שמאפיין את אזור דוליאני.
מבוסטים ומעורפלים מעט, ישבנו מול צבעי השלכת והשקיעה לאחד מהרגעים היפים בחיינו.
לאתר המלון - https://www.pecchenino.it/en/
19:30 לאחר מנוחה קלה בחדר, ביקשנו מהקבלה שייקבעו לנו מסעדה נחמדה. אני כן אציין שדוליאני הוא די בקצה האזור, ויחד עם הכבישים הצרים הנסיעות משם עשויות לקחת חצי שעה.
הגענו בערב לכפר היפה la morra. לה מורה ממוקם על אחת הפסגות הכי גבוהות באזור וצופה על כל העמק והסביבה. בדיעבד אולי היה שווה להגיע לשם מעט מוקדם יותר כדי לראות את הנוף, אבל זה יחכה לפעם הבאה. בלה מורה יש מספר מסעדות מומלצות, וכדאי להזמין מקום מראש. הגענו למסעדה ristorante Bovio, שנמצאת למרגלות הכפר. מדובר באחת המסעדות הכי טובות באזור, במגישה מטבח פיימוניטזי טיפוסי. כאן גילינו מנה מופלאה שלא ידענו שהיינו צריכים.
vitello tonnato.
מדובר במנה ראשונה טיפוסית לאזור. למעשה זה פרוסות בשר בקר שנפרסו דק מאוד, כמו רוסטביף, ואיתם מוגש רוטב מיונז טונה וצלפים. אני יודע איך זה נשמע, ועדיין תסמכו עליי, תאכלו ויטלו טונטו. שאר המנות היו מעולות גם הן, מנות טיפוסיות לאזור. בהחלט מסעדה מומלצת עם תמורה טובה ביחס למחיר.
חזרנו עייפים ומרוצים לחדר, אחרי יום שנלקח מסיפורי אגדות.
יום 2- בוקר בעצלתיים.
טיפ למי שמטייל באיטליה- אין לכם מה למהר בבוקר. סביר להניח שבכל מקרה אתם תקומו לפני האיטלקים, אז אין לחץ להספיק כי גם ככה הכל יהיה סגור, אלא אם אתם במרכז עיר גדולה. השמש עלתה סביב השעה שבע וחצי, וצבעה את השמיים בצבעים מדומיינים.
הגענו לארוחת הבוקר שהוגשה מול חלון מרהיב שצופה אל הנוף.
זה מלון קטן, ולכן השירות הוא אישי וחם. הוגש לנו בופה נחמד, והזמנו קפה ולאחר מכן ביצים לכל אחד.
באזור השעה 10:00 נכנסנו לרכב והתחלנו נסיעה לאזור אחר וגבוה יותר שמתאפיין בגידול אגוזי לוז.
הזמנו מקום לסיור במאפייה וחווה שמתמחה באגוזי לוז. הגענו לשם בהמלצתה הנהדרת של אסי רוז, שמכירה היטב את האזור.
הגענו אל Cascina barroero. חווה לגידול אגוזי לוז, מאפייה וכמובן גם בית הארחה בסגנון אגריטוריסמו. נרשמנו לסיור של 10:30, בעלות של 10 יורו בלבד לאדם. קיבלו אותנו בכוס קפה טעים ועוגייה מאגוזי לוז, ויצאנו לסיור. גם כאן לוודא שאתם מבקשים באנגלית.
הסיור התחיל במטע עם הסבר על העצים ושיטת הגידול, עבר לחדר האיסוף של האגוזים ועיבוד שלהם והסתיים במאפייה עצמה. הם גם מייצרים מוצרים ועוגות למקומות נוספים וזה ממש כמו מפעל קטן. מיותר לציין שהכל מלווה בריח מתוק של אגוזי לוז שקשה לעמוד בפניו. הביקור ארח חצי שעה בערך, ואז התיישבנו בתוך הבית לטעימות. קיבלנו צלחות, ומולנו היה בופה שכלל כל מיני מוצרים מאגוזי לוז.
החל מאגוזים רגילים או מסוכרים, דרך עוגות ועוגיות, ממרחים, ג'נדויה ועוד. מילאנו צלחת מלאה בכל טוב ולצד קפה נוסף ישבנו לאכול. זה מגוחך לחשוב שכל הדבר הזה עלה עשרה אירו לאדם. סיימנו את הביקור בחנות המאפייה, וקנינו לנו כמה מוצרים לקחת איתנו חזרה לארץ. זה גם זול יותר וגם באיכות שפשוט אי אפשר למצוא בישראל.
משם לא ידענו כל כך לאן להמשיך, המלצת האנשים מהמאפייה נסענו לכפר קטן שנקרא bossolasco. הגענו לשם בשעות הצהריים והאמת שלא היה הרבה מה לעשות, אז עשינו מה שאנחנו יודעים, לשתות יין. מצאנו מקום שהיה פתוח והתיישבנו בטרטוריה חמודה שנקראת Drogheria di langha.
הזמנו בקבוק של יין ברברה לשולחן, בעלות של 17 אירו. הגיע. ואז גם הונחו מקלות גריסיני נהדרים. ואז נוספה קערה של צ'יפס משורש כלשהו (סלק?). ולכל זה הצטרפה צלחת של גבינות ונקניקים. המלצרים לא דיברו אנגלית אז לא הבנו כל כך מה קורה, אבל זו הייתה הפתעה נעימה. ולא הייתה שום טעות, כל הדבר הזה עלה לנו 17 אירו בלבד. הכל היה טעים והצוות אדיב מאוד, בהחלט מקום שווה.
בשעה 16:00 חזרנו למנוחה קלה בחדר.
את ארוחת הערב בחרנו לאכול בעיר Bra, הלוא היא בירת הסלואו פוד העולמית.
תנועת הסלואו פוד החלה כאן, ואני מאוד ממליץ לקרוא עליה ולהרחיב את הידע. בניגוד למקובל לחשוב, צמד המילים סלואו פוד אינו קשור לבישול איטי אלא לתנועה שמקדמת גישה אקו גסטרונומית, שמטרתה לשמר את האוכל האזורי והמסורתי, ולקדם ייצור הוגן של מזון, הן לאדם והן לסביבה. האג'נדה הזאת מתורגמת לשלושה עקרונות מעצבים: Good, Fair, Clean - כלומר אוכל שיש בו מינימום פגיעה באנשים, בסביבה ובבעלי חיים בתהליכי הייצור. משמעות נוספת ופשוטה הרבה יותר של ״סלואו פוד״ היא להכיר את האנשים שעומדים מאחורי שרשרת המזון, להאט קצת את הקצב' ולחשוב רגע על מה שאנחנו אוכלים.
כיאה למקום כזה יש כאן מספר לא קטן של מסעדות איכותיות, רק תזמינו מראש.
הגענו לברה בסביבות השעה 17:30. לרוב למרכזי העיר אי אפשר להכנס עם רכב, לכן כדאי לחפש מגרש חניה מוסדר ולחנות שם. אם אתם לא מבינים איך משלמים לא להתבייש לשאול את המקומיים והם יעזרו לכם.
באיטליה המסעדות נפתחות בדרך כלל לסרוויס ערב בשעה 19:30. לכן השארנו לעצמנו שעתיים להסתובב בעיר היפה. זו עיר איטלקית קלאסית וקטנה, עם בתי קפה חמודים, חנויות, מעדניות וברי יין. בברה נמצא גם מוסד קולינרי חשוב מאוד ובו הרבה סטודנטים צעירים, ויש אווירה צעירה וכיפית בעיר. אם אתם לא משלבים מוזיאון או אטרקציה ספציפית אני חושב ששעתיים בהחלט מספיק, ומשם ללכת לאכול.
ארוחת ערב ב osteria murivecchi.
וואו איזה מקום. מדלת פשוטה לרחוב נכנסים לחלל עתיק, עם מרצפות אבן והרבה עץ. נכנסנו לחדר קבלת פנים ומשם לקחו אותנו לשולחן. במרכז החדר נמצא פורסת נקניקים עתיקה וליידה עמדה שבה עובדת טבחית. היא אחראית על כל פלטות הגבינות והנקניקים, והיא חותכת אותם לפי הזמנות בזמן אמת. זה יפה וזה טרי וזה טעים מאוד. הזמנו הפעם שלוש מנות, אבל אם היינו יודעים מה נקבל היינו מזמינים פחות. ולא כי זה לטעים, להפך. ראשון הגיע הריזוטו שהיה עדין, מאוד אל דנטה וטעים מאוד. ואז הגיעה גולת הכותרת. ניוקי עננים כמו שלא אכלנו מעולם. כופתאות פשוטות, מתפוחי אדמה,, אפילו ללא צורה אחידה, אבל רכים ונימוחים שאפילו לא צריך ללעוס, כל זה עטוף בפונדו גבינות עשיר מאוד מאוד, והרי קיבלתם מנה חד פעמית. נוסיף על כך שהמנה הוגשה במעין תבנית מחרסינה למרכז השולחן והגודל שלה היה מספיק לארבעה סועדים. זה היה כל כך טעים וממלא שבקושי נגענו במנה השלישית, שהייתה צלי בקר בבישול ארוך (שהיה מעולה, כן?)
שבעים ומרוצים חזרנו למלון בסופו של היום השני.
יום 3- חייבים מוזיאון.
את הבוקר הזה התחלנו בהליכה באור ראשון בשבילים בין הכרמים. הכל כל כך יפה, נקי והמרחבים אדירים שגם אני לא בתור חובב הליכות נהינתי מאוד.
חזרנו לארוחת בוקר קלה ויצאנו באזור השעה 10:00 אל Grinzane Cavour. חיפשנו להיום מוזיאון, וזה היה בול בשבילנו.
מדובר בטירה עתיקה שחולשת על העמק ובולטת למרחק. הטירה הוכרה כאתר מורשת של אונסקו ותחילת בנייתה החלה במאה ה11, ועברה מאז המון ידיים. שמה כיום הוא על שם אחד הגיבורים בסיפור עצמאות איטליה- קמיל קאבור.
המוזיאון עוסק בכלליות באזור עם הסברים על חלקות היין והאדמה, האנשים שחיו בטירה וההיסטוריה שלהם , ובעיקר גם ביין. תוכלו לראות איך הכינו יין בעבר, באילו כלים השתמשו ואיך זה כיום. תקבלו הסבר על שני הענבים, על ההבדלים בחלקות ומשמעות הטרואר. אחד החדרים המעניינים בטירה הוא חדר שנבנה במאה ה16, וכיום הוא משמש לכינוס שקורה אחת לשנה- מכירה פומבית של כמהין לבנות שמגיעה לסכומים דמיוניים.
בסוף הסיור בטירה יש enoteca, שזה למעשה חנות יין של המוזיאון. אני רכשנו כרטיס כניסה יחד עם כוס יין בסוף וסיימנו את הביקור בכוס ברברסקו טובה.
את הסיור עשינו עם אודיו גייד שהיה ברמה טובה, אם אתם אנשי מוזיאון תבקשו הדרכה וזה תמיד משדרג את החוויה.
אתר המוזיאון - https://www.castellogrinzane.com/en/the-castle/
בשעה 13:00 חזרנו לברולו, הפעם לסיור ביקב המפורסם שנמצא במרכז הכפר- borgogno.
התחלנו בחנות היקב שם הסתובבנו מעט, עד שהחל הסיור. הסיורים בשני היקבים היו די דומים, אבל בכל זאת כיף לשמוע את הסיפור של כל משפחה ולהבין למרות הכללים המאוד ברורים בייצור היין איפה בכל זאת ההבדלים. גם כאן המרתף מאוד מרשים ובכל שנה הם מייצרים מאות אלפי בקבוקי יין ברולו.
במהלך הסיור הוקדש חדר מיוחד ליין עם סיפור מעניין. סיבות שאנחנו לא נבין, הגוף שמפקח על היין פסל להם חבית אחת ולמעשה קבע שהיא לא יין ברולו שעומד בתקן. כמחאה, הם החליטו להוציא את היין למכירה עם תווית שעליה כתוב "no name". הפלא ופלא זה הפך לאחד מהיינות הכי נמכרים שלהם ולהצלחה גדולה, וזכינו לטעם אותו בטעימות . הפעם טעמנו משהו אחר ומעניין - אותה שנת בציר בדיוק, אבל יין מחלקות שונות, בעלות פרופיל אדמה שונה. זה מדהים כמה אפשר לשים לב להבדל ושהטעם ממש שונה. אין ספק שיצאנו מהטיול הזה מלומדים ביין הרבה יותר .
אתר היקב - https://www.borgogno.com/
בסביבות השעה 15:00 חזרנו חזרה למלון למנוחה קלה, וקפה מול הנוף.
בערב ידענו שמצפה לנו משהו מיוחד, אז צברנו כוחות. הרבה זמן מראש הזמנתי לנו מקום במסעדה Real castello verduno של שפית אלסנדרה.
הזמנו לשעה 19:30, אך בהמלצת המסעדה הגענו כבר ב18:30 לאפריטיבו בחצר של הטירה.
אני כל כך אוהב את זה שמארוחת ערב עושים אירוע שלם. אתה מתעסק וחושב על זה מהבוקר, מתלבשים יפה, מגיעים מוקדם לחצר ומתיישבים לשתות קוקטייל לאור שקיעה. בין לבין מסתובבים ומסתכלים על המקום, מדברים עם הצוות ושואלים שאלות וכל זה עוד לפני שהמסעדה נפתחה בכלל.
ואכן בשבע וחצי הוזמנו לשולחן שלנו. במסעדה עצמה אין הרבה שולחנות, והכל בעיצוב עתיק ומוקפד, מעין תחושה של פשטות יוקרתית. לאחר התייעצות קטנה עם המלצרית בחרנו ללכת עם מה שהשפית תרצה להגיש, רק ציינו מה אנחנו לא אוכלים. ואוי כמה טוב זה היה.
תחילה הוגש לנו אפריטיף בספל קטן - מלון, גזר, ג'ינג'ר, סומסום ובזיליקום.
לאחר מכן הגיע מעין גביע של בצק פריך ובתוכו בצל מוקרם בגבינות.
למנות ראשונות קיבלנו ריזוטו ירוק משגע ופסטה טיירין עם ראגו מטורף, הפסטה עצמה כל כך טובה .
למנה עיקרית אכלנו בשר צלוי יחד עם גזרים צבעוניים, עדין, רך מושלם.
לקינוח- את האמת כבר לא כל כך שמתי לב, אבל עוגה עם פרי וגלידה הום מייד, לסיום מתוק מאוד.
את כל הארוחה ליווה יין שבעלה של אלסדנרה מייצר, והיקב נמצא בשטח הטירה גם הוא.
סך הכל בילינו שם שלוש וחצי שעות, בחוויה מסחררת חושים. מבחינתי אוכל זה חגיגה, סיבה לשמוח, ולגרום לאחרים שמחה. אין ספק ששפית אלסנדרה משמחת המון אנשים, וזה מקום שחייבים לבקר בו כשמגיעים לפיימונטה.
עייפים ומרוצים חזרנו למלון, ללילה אחרון.
לאתר המסעדה - https://realcastello.com/
לאחר שלושה וימים ושלושה לילות, עזבנו את פיימונטה ויצאנו לעבר קומו. כך הסתיים לו טיול באזור קסום, שבכלל לא הכרנו לפני.
לדעתי זה אחד המקומות הטובים בעולם לחופשה זוגית רגועה. הכל קורה לאט, בלי צורך למהר לשום מקום, באווירה רומנטית שאין כמותה בנוף מהאגדות .
כל זה מלווה ביין מהטובים בעולם ובאוכל מנחם ופשוט שמשלימים את החוויה למושלמת .
מאז הטיול הזהעוד הספקתי לחזור לשם פעם נוספת, ושוב הרסם לא אכזב.
אז פעם הבאה שבא לכם איטליה, סעו לפיימונטה.
Σχόλια